ראשי המגזר הדתי עדיין רואים בשופטי בג"ץ אויבים, אך דווקא צעדיהם האחרונים מייצרים תקווה שבתפקידו כמגן על זכויות המיעוט, יכול בית המשפט גם לבוא לעזרת הציבור שלהם
עו"ד יניב כהן, ראש מכון תכלית
אתר מקור ראשון | 21.11.2021
החלטת בג"ץ לעכב לאחרונה את ביטול הסיוע במעונות היום למשפחות חרדיות, כמו באה לתת משמעות בשטח לאמירותיו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר פרופ' אהרן ברק. במפגש שערך ברק בשנת 2018 עם סטודנטים חרדים למשפטים במכללת קריית־אונו, הוא אמר: "כאשר יבוא יום ותהיה פגיעה בזכויות שלכם כמיעוט, הפרלמנט לא יגן עליכם משום ששם אתם מיעוט, אבל בית המשפט יגן עליכם כמו שהוא מגן על כל מיעוט".
מי שניצב בנקודת קבלת ההחלטות מתקשה לדמיין מצב שבו הכוח יילקח ממנו והוא יזדקק לכלים אחרים. המפלגות החרדיות נהנו מעמדת כוח ברוב ממשלות ישראל בעשורים האחרונים, ולנוכח הנתונים הדמוגרפיים והבטחות בנימין נתניהו שלעולם לא ינטוש אותן, השתכנה בלבבות ראשיהן תחושת "לעולם חוסן". עד שבאה ממשלת השינוי, ומי שהיו רגילים להוביל מדיניות ולייצר מציאות מצאו עצמם צועקים מחוץ לגדר. כעת כבר לא בטוח שביבי צריך אריה חזק, פתאום אריה צריך בג"ץ חזק.
לא לחינם היו אלה אנשי ש"ס שהתעשתו, והחליטו שייצוג האינטרסים של הציבור שלהם חשוב יותר מנאמנות פוליטית פנימית לגוש. ש"ס נולדה כמפלגה מעשית, שבאה לקדם אינטרסים מגזריים חדים ולגיטימיים; מפלגה שמטרתה המוצהרת לשפר את מצבם החברתי של הספרדים שומרי התורה, ולאורך השנים גם זכתה לכוח פוליטי והצליחה לממש את המטרה הזאת.
תחילת הקיץ הדעה הרווחת הייתה שהממשלה החדשה היא זמנית, וכי מדובר בשינוי נקודתי שיקרוס ויתפורר במהרה. העברת התקציב הבהירה שאין זה כך. מעבר לחילופי השלטון, החודשים האחרונים מבטאים גם שינוי חברתי־פוליטי עמוק יותר – מדינת ישראל פחות הומוגנית משהייתה. היא מורכבת מצבר של מיעוטים חברתיים־דמוגרפיים, והרוב הפוליטי מתחלף מדי כמה שנים וכולל קבוצות מיעוטים שונות. אם ש"ס היא תנועה מגזרית חפצת חיים, עליה להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותה כדי להיטיב עם המגזר שלה, במיוחד במציאות הנוכחית.
לקריאה נוספת:
כאן נכנס בג"ץ לתמונה, ודומה שמנהיגי ש"ס החכמים יודעים, גם אם יסרבו להודות בכך, שיש על מי להישען. בעניינים עקרוניים הנוגעים ליחסי דת ומדינה, בג"ץ אכן נוטה לפסוק לאור עקרון השוויון שלא תמיד מתיישב עם תפיסת העולם של המפלגות החרדיות. אך בעניינים הנוגעים ל"חיים עצמם" אפשר למצוא דוגמאות הפוכות, ואלה המקרים שמאפשרים לחרדים לשמור על אורח החיים שלהם.
ו הביניים בנושא המעונות הוא אחד מהם, אך יש דוגמאות נוספות מהעבר. בג"ץ דחה עתירה שדרשה לחייב את תנועת ש"ס לקבל לשורותיה נשים, וקבע שהתנועה לא מדירה אותן. הוא גם התיר להפעיל מסלולי לימוד נפרדים במוסדות האקדמיים, ופסק שאין מניעה למנות את אריה דרעי לשר בממשלה למרות הרשעותיו הקודמות בשחיתות.
עד כה המגזר החילוני עתר לבג"ץ יותר מהמגזר הדתי, ובכל פעם שנציג חרדי עותר לבג"ץ הוא מלווה זאת באמירה מעין "אין לי שום ציפייה לסעד, אני יודע שהוא יפסוק נגדי". אבל המצב הזה עומד כנראה להשתנות: אנו ניצבים בפני שינוי תפיסתי, שיבוא לידי ביטוי גם בשימוש בכלי הסעד המשפטי שהדמוקרטיה מקנה למיעוט.
דברי ברק, האיש שכונה "עמלק" בפי החרדים, נאמרו באירוע שגברים ונשים בו ישבו בהפרדה. המחיצה באולם כאילו סימנה את המחיצה שהציב בג"ץ בין פסיקות עקרוניות ביחסי דת ומדינה ובין פסיקות שנועדו להגן על אורח החיים החרדי. ראשי המגזר עדיין רואים בברק וביורשיו אויבים, אך דווקא צעדיהם האחרונים מייצרים תקווה שבתפקידו כמגן על זכויות המיעוט, יכול בג"ץ גם לבוא לעזרת הציבור שלהם.
Commentaires