מעל חודשיים עסק הנשיא הרצוג בניסיון לגיבוש מתווה פשרה. הוא וצוות המו"מ שלו שוחחו עם עשרות גורמים במערכת המשפטית והפוליטית לרבות רוטמן, לוין, רון דרמר, מזכיר הממשלה יוסי פוקס, שופטים בדימוס, מכוני מחקר למדיניות כגון פורום קהלת ומכון תכלית, קבוצת מומחים בראשות פרופ' ידידה שטרן, המכון הישראלי לדמוקרטיה ועוד.
אמיר אטינגר | 16.03.2023 ישראל היום
בתום המו"מ מהמרתקים שהיו פה, התחושה היא תסכול עמוק בקרב כלל השחקנים במגרש הפוליטי • לפרקים נראה היה שהקואליציה באמת הייתה נכונה לפשרה, אך מתווה הנשיא חרג מגבולות הגזרה שלה • ההצלחה המרכזית של הרצוג היא הסכמה רחבה בציבור על הצורך בשינויים במערכת המשפט
הסיבה לכך נעוצה בשיחות אשר התנהלו מאחורי הקלעים. מדובר באחד המו"מ המרתקים ביותר שהיו פה וככל הנראה השיח החוקתי המשמעותי ביותר אשר התנהל במדינה.
הקואליציה טוענת כי לאורך המו"מ, הרצוג ומי מטעמו הסכימו לפשרות מאוזנות יותר ביחס לדרישות הקואליציה בשורה של נושאים אחרים ברפורמה מלבד הוועדה לבחירת שופטים. לפיכך, המתווה שהציג הרצוג הוא פניית פרסה מהסכמות קודמות, לדבריהם.
אולם צריך להבין - את המתווה של הנשיא אי אפשר לשפוט רק לפי התוצאה (שהיא יחסית רחוקה ממה שהימין מוכן לקבל). צריך להסתכל על המו"מ כולו. הקואליציה בעצמה אמרה לנשיא כי אם לא יהיו הסכמות כלליות על המתווה אז סיכומי הביניים בנושאים השונים לא תקפים.
גורמים שמעורבים במו"מ אומרים: "אם הקואליציה הייתה מגיעה להסכמות כלליות ומתפשרת בוועדה לבחירת שופטים - היא הייתה מקבלת הישגים נוספים בדרישותיה בשאר הסעיפים". ברגע שהקואליציה לא הסכימה לקבל את המתווה, הארגונים הליברליים במו"מ הקשיחו עמדות גם באשר הסעיפים ולבסוף הנשיא קיבל חלק מעמדותיהם כי הם נתנו הסכמה כוללת למתווה.
המוקש המרכזי במו"מ היה ההבנה כי יריב לוין לא מוכן להתפשר על היכולת של הקואליציה למנות שני שופטים שמרנים באופן מיידי וללא תלות באף גורם חיצוני.
עמדה נוקשה זו לא עלתה בקנה אחד עם גורמים שמרנים אחרים, פוליטיקאים ומשפטנים, אשר היו שותפים לשיחות המו"מ בחדרים הסגורים. לאור דבקותו של לוין בקו נוקשה, נתניהו הזעיק את מזכיר הממשלה יוסי פוקס כדי לנסות ולהשיג פשרה, וברגעים האחרונים הכניס לעסקי התיווך גם את השר המקורב רון דרמר. "אם היה עוד שעות עם רון דרמר, יכול להיות שהיינו מגיעים לפתרון אחר. הוא יותר פרגמטי, שמחנו שהוא הצטרף אך זה היה כבר מאוחר מדי", אמרו גורמים שמעורבים במו"מ.
לוין שולט בנתניהו?
אם לוין ורוטמן היו מתפשרים בוועדה לבחירת שופטים, מתווה הנשיא היה יכול לכלול פסילת חוקים גם ברוב של 11 מ-15 ואף שינויים בסמכות היועמ"שים, אך כאמור, ההתעקשות שלהם על רוב בוועדה, היא זו שהרחיקה את ההסכמות בסעיפים האחרים.
נקודה מעניינת אשר נחשפה במהלך המו"מ, היא כוחו של יריב לוין מול נתניהו. אם דרמר הוא דמות אשר מייצגת את הקו של נתניהו ומוכנה יותר לפשרות, נשאלת השאלה מדוע רה"מ לא כפה פשרה על לוין בוועדה לבחירת שופטים בהתאם לתפיסתו? הסבר רווח בקואליציה הוא שלוין הצליח לבצר סביבו את השותפים הקואליציוניים. סמוטריץ', החרדים ובן גביר רואים בלוין יותר שותף מאשר נתניהו. אך יש לציין כי מתווה הנשיא שהוצג לבסוף, לא מקובל גם על נתניהו עצמו. את דעותיו הוא היה צריך לכפות בזמן המו"מ ואז אולי המתווה היה נראה אחרת.
נדבך מעניין נוסף במגעים, הוא ההצעות והרעיונות השונים אשר עלו בחדרי החדרים ומלמדים רבות על התהליך. כדי לרבע את המעגל בעניין הוועדה לבחירת שופטים, הקואליציה הציעה להעביר את שינוי הוועדה כהוראת שעה לזמן מוגבל, כך שהם יוכלו לבחור שופט או שניים לעליון ולאחר מכן יקיימו שינויים ואיזון קבוע.
מנגד, הגורמים הליברליים הציעו רעיון מעניין: שני נציגי הציבור שיבחרו לוועדה יהיו מתוך רשימה מוסכמת שתיקבע בין יו"ר הכנסת ליו"ר האופוזיציה. החרדים גם הם הסכימו לוותר על פסקת ההתגברות בתמורה לחסינות חוק הגיוס בפני ביקורת שיפוטית, דרישה שהנשיא הסכים לה. החרדים בהתחלה גם רצו להכניס למתווה הסדר שיגן על האפשרות של החברה החרדית לקיים את אורחות חייהם כגון הפרדה מגדרית במרחב הציבורי, אך הוסבר להם כי מדובר בנושא נפיץ מדי לערב בתוך המתווה והם הסכימו לוותר על כך.
לקריאה נוספת:
כאמור, תחושת התסכול וההחמצה היא משני הצדדים. השיח בין מכוני המחקר השמרנים והליברלים הוכיח את עצמו כאפקטיבי להסכמות, אך לא זכה לגב פוליטי ולכן התסכול שם גדול. נראה היה שהקואליציה באמת הייתה נכונה לפשרה, אך מתווה הנשיא חרג מגבולות הגזרה שלה.
ההצלחה המרכזית של הנשיא היא הסכמה רחבה בציבור על הצורך בשינויים במערכת המשפט. אם מישהו לפני ארבעה חודשים היה מאמין שהאופוזיציה וגורמים ליברליים רבים היו מסכימים לצמצום עילת סבירות ופסילת חוקים ברוב מיוחס של שופטים, איש לא היה מאמין. לצערה של החברה הישראלית, זה לא היה מספיק וההתנגשות קרובה.
הצעד הבא של הקואליציה הוא קידום החקיקה וריכוך חד צדדי של הרפורמה. לצד זאת עולה השאלה לגביי ההתנגשות הראשונה עם בג"ץ אשר עלולה להיות כבר בעוד שלושה שבועות. האם במענה לעתירות שיוגשו נגד החקיקה, השופטים יוציאו צו על תנאי נגד כינוס הוועדה לבחירת שופטים? האם הקואליציה תקיים את הצו? המשבר החוקתי כבר מעבר לפינה.
Comments